עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
בת 22.
כמה מהאהבות שלי:
ספרים (מתח ואימה), מטאל, אופנה אלטרנטיבית, הליכות ארוכות.
זה מספיק אודות לבינתיים.
חברים
Gemini
נושאים
"It’s better to face madness with a plan"
24/12/2017 01:17
Witch
חרדה, מחלות נפש, ספרים
כשהייתי קטנה שמחתי בגלל התקווה לעתיד, בגלל האופטימיות והדברים הטובים שחשבתי שיגיעו כשאגדל.
עכשיו כשגדלתי אני שמחה ברגעים שבהם אני נזכרת באופטימיות ובחשיבה החיובית שהייתה לי כשהייתי קטנה.
האירוניה.

ממחר אני מתחילה לקחת כדור חדש לחרדה. אף פעם לא לקחתי כדור מיוחד לחרדה, חוץ מאלה שאמורים לקחת רק במקרים קיצוניים ולא כל יום.
אני מקווה שהוא יהיה טוב.. האמת שיש לי גם מרשם לכדור נגד פסיכוזה.. אבל..
...
אולי עם כמה שאני שונאת את הטירוף, אני גם צריכה אותו.

אני לא מבינה מאיפה יש לי כוחות להמשיך במצב הזה, אני מרגישה כל הזמן כאלו שאני עומדת לאבד את זה ולהתחרפן אבל זה לא קורה...
הפסקתי עם ההליכות.. אני מרגישה כלואה בבית.. לאחרונה אני גם צריכה כדור נגד חרדה אפילו בשביל לעשות כלים..
קשה לי לנשום בחוץ..
אני משמינה..
אני מרגישה כאילו שיש לי קרום דביק על כל המוח שמונע ממני לחשוב בהיגיון, לחשוב על פתרונות, להתקדם, קרום שתוקע את כל מערכת החשיבה.

לפני כמה ימים סיימתי את הספר Bird Box, והיה שם ציטוט שממש נתפס לי בראש
"It’s better to face madness with a plan than to sit still and let it take you in pieces"
אני אקח את הכדור. אני אקרא עוד יותר. אני אצא יותר להליכות. אני אעסיק את עצמי יותר.
חייב למצוא טקטיקות להתמודד עם ההזיות, בעיקר עם אלה שאני יודעת שלא אמתיות.
חייבות, חייבות להיות דרכים להתמודד עם החרדה שאני קמה אתה, חיה אתה, חולמת אתה, ושוב קמה אתה.
אני מרגישה כמו ארנב שמתחבא משועל.
אולי לקרוא ספרים כאלה במצב הזה זה לא חכם

חייבות להיות דרכים אחרות לחיות, לא???


3 תגובות
איך פסיכיאטר יעזור לי? אני צריכה תקווה
14/12/2017 21:17
Witch
בדידות, געגוע, מחלות נפש
יש לי פגישה עם פסיכיאטר ביום שני הקרוב, ואני לא בטוחה מה להגיד לו ואיך הוא יכול לעזור לי בכלל.
הפסיכיאטר שעליו אני מדברת חושד שיש לי או התחלה של סכיזופרניה, או סוג של פסיכוזה שעולה כשאני בלחץ.
פסיכיאטרים אחרים (מהסוג שמקבל כל מטופל ל5 דקות ומאבחן אותו על המקום. פאקינג בדיחה) אמרו שיש לי סכיזופרניה, אחת מהם אמרה שיש לי הפרעה סכיזואפקטיבית (שילוב של בי פולר [=מאניה דיפרסיה] וסכיזופרניה).
"את כל הזמן חיה בין מציאות לדמיון", הפסיכיאטר הנוכחי אמר כהערה על ההזיות והקולות.

אני עושה סוג של הבחנה צולעת בין חזיונות שהן הזיות לבין חזיונות אמתיים, אז זה לא קשור לפוסט הקודם..
בכל מקרה, לפני כמה שבועות היה לי סוג של התקף וראיתי הרבה דברים שאני מקווה לא לראות יותר, 
מטריד אותי שזה קרה כשאימא שלי באה לבקר.. זה בטח הבריח אותה עוד יותר מפה. 
וזה בעצם מה שגרם לי להזמין אצלו תור שוב.

מה יש לי לחפש אצלו? 
הוא החליט שצריך להרגיע את הפסיכוזות לפני שמתחילים לטפל בחרדה אבל כל הכדורים האלה לא עזרו,
ברמה שאני תוהה אם יהיה אחד שיוכל לעזור לי במשהו. סרוקוול, ריספרדל, ועוד אחד או שניים אם אני זוכרת נכון.
במה אני חולה? אולי כדורים נגד פסיכוזה לא מתאימים לי בכלל? אולי יש הבדל בין פסיכוזה מחרדה לפסיכוזות אחרות? אולי אני לוקחת את כל הכדורים הרעילים האלה לשווא? סתם מכניסה רעל לגוף?
הפסיכיאטר הזה עושה עליי ניסויים.. אבל יש לי ברירה אחרת?

אני רוצה רק להסיר מתוכי את הלחץ והדיכאון, את הרגישות שיש לי מכל פגיעה הכי קטנה. אי אפשר לחיות ככה.
התפטרתי מעבודה בגלל הזיות שנבעו מלחץ.. אבל לפחות אני מקבלת קצבה.
אין לי חברים כי במציאות אני מתבודדת מרוב חרדה, לא שיש לי איך למצוא חברים בכלל....
אני בעיקר בחדר, אני יוצאת להליכות ולפעמים לקניות אבל בזה זה מסתכם.
אני בודדה.
אני כלואה.

אני מתגעגעת לתקופה שהיו לי חברים, לפני שזה נהרס. לפני שההוא ניצל מינית וההוא השתגע וכל השאר, הישנים יותר, שהלכו לאן שהרוח לקחה אותם, או במילים אחרות התבגרו והלכו לדרכים אחרות.
אני פשוט רוצה אינטראקציה עם בני אדם.

במה פסיכיאטר יכול לעזור לי? 
7 תגובות
אני לא יודעת אם אני חולת נפש או "מדיומית" (?)
12/12/2017 23:36
Witch
מחלות נפש, מיסטיקה, רוחניות, אשליות
איך אתם יודעים מהי המציאות?
מגיל קטן ראיתי דברים שלא אמורים לראות, ואפשר לומר (בלשון המעטה) שאני במשבר נפשי (לא רק) בגלל זה.
כשהייתי קטנה ראיתי את האדמה עולה ויורדת קלות כאילו שהיא נושמת, ראיתי פרצופים על עצים ששינו הבעות..
נשמע די חמוד בהתחלה, אבל כנראה שזה סימן שהייתה לי נטייה להפרעות נפש (?).
כשהגעתי לגיל 14 בערך, עברתי טראומה מאוד קשה ועברתי ללמוד בבית (כן, עשיתי בגרות אם מישהו תוהה). הייתי בעיקר בחדר.
כנראה שהטראומה שחררה כמה ברגים במוח שלי, כי ראיתי שדים יוצאים מהמראה בחדר שלי ולוקחים ממני את כוח החיים,
לא נותנים לי לקום מהמיטה.. שמעתי רוח רודפת אחרי (אחת טוענת שגם היא שמעה ביחד איתי, אבל לכו תדעו) וקרו לי עוד הרבה מאוד דברים מוזרים. ואז בגיל 16 חוסר האמונה הציל אותי.
ואם באמת היה לי כוח לראות דברים נסתרים, אולי הטראומה יצרה סוג של סדק בחומה של הנורמות החברתיות והמציאות המוסכמת ועזרה לי לראות את המציאות כפי שהיא בלי פילטרים.
אבל כמו שאמרתי, בגיל 16 חוסר האמונה הציל אותי. סגר את הסדק, או שבעצם החזיר אותי לשפיות?
למדתי יותר על אתאיזם, התווכחתי עם עצמי על מיסטיקה, והאמת שלא יכולתי לחכות לזרוק כבר את האמונות האלה שרק עשו לי עוול. באותה תקופה האמונה גרמה לי להיפתח לדברים האלה, בין אם "הדברים האלה" אמתיים או לא.
בחוסר האמונה, שבריר המיסטיקה היחיד שלי היו הטארוט שהתחלתי לקרוא בהם. זה בא בניגוד מוחלט עם כל מה שאמרתי לאנשים שאני,
עם כל מה שאמרתי לעצמי שאני, ולמרות זאת קראתי (ועדיין) לעצמי בקלפים ופאקינג אהבתי את זה. השתוקקתי לפיסת רוחניות קטנה בחיים שלי..
פרדוקס מוסכם, מיושב, מסודר. היה לי הסכם עם עצמי שלא לספר לאף אחד ובטח שלא להתווכח עם עצמי על זה יותר מידי, פשוט ללמוד על הטארוט כמה שיותר וללמוד מהם.
אבל עדיין לא האמנתי בשום דבר רוחני, פשוט הטארוט היו נושא עם פריווילגיות מיוחדות מבחינתי.
אל תחפשו בניגוד הזה יותר מידי היגיון.
בערך לפני שנה-שנה וחצי זה נשבר.
עכשיו ההזיות - או אולי המציאות - שוב נתגלתה לפני, הפעם לא בדמות ישויות מרושעות שרוצות ליזון מהפחד שלי אלא הילות,
בעיקר הילות. אני רואה אנרגיות זזות כל הזמן ומרגישה אותן תמידית. אני ראיתי רוחות וקרו לי מקרים מדהימים.
מצד שני, בואו נחזור למציאות כפי שרובנו מסכימים שהיא. אני חולת נפש וכל זה בא משיגעון. אני מתוודה עכשיו שאני מאובחנת!
אני סובלת מכל מיני בעיות קשות.
אני לא יודעת מה לחשוב, מצד אחד האמונה שלי במיסטיקה חזרה בגלל שאני כבר לא יכולה להתכחש למה שקרה לי כמעט כל החיים, בעיקר כשזה פתאום בא בבום כשאני כבר לא מאמינה,
ומצד שני אני סתם עוד חולת נפש, ולמה לי להאמין במה שאני חווה בכלל?
זה מרגיש לי אמתי כמו כל דבר, כמו המקלדת שאני כותבת בה, אבל להבדיל ממקלדת זה ממש לא דבר רגיל.
דברים רגילים שהמדע כיום יכול למדוד ולבדוק, שכולם יכולים להבחין בהם, הם דברים יותר אמינים מרוחות למיניהן..
אני יכולה לבוא ולומר שאתם טועים ואני ושכמותי רואים את המציאות כפי שהיא, אבל גם אנשים שחוו דברים שאני לא מאמינה בהם אומרים את זה.
ולמרות זאת, אני לא יכולה להפסיק להאמין.
זה כבר חלק ממני.
וזה כבר בקושי פוגע בי... האמת שעדיין, לפעמים, זה דווקא כן.... ורק (או בעיקר?) הקונפליקט הזה של "אני משוגעת? מהי המציאות?" מביא אותי למשבר נפשי.
אני מרגישה את העולם חי, אני מרגישה את אנרגיית החיים שמחזיקה אותנו, שלא נותנת להכול להתכלות וליפול לחוסר קיימות.
זו הרגשה כל כך עוצמתית שקשה להתכחש לה.
נראה לאן זה יתקדם, אולי זו רק אשליה והיא תתנפץ.
מה שהכי מפחד אותי זה שאנשים יראו עלי שאני "משוגעת", שאני רואה דברים. אנשים משוכנעים שאני רגילה ואני לא יודעת אם הם משקרים כדי לא לפגוע בי (הסקרנות אכלה אז שאלתי..). גם אני חושבת שאני עושה רושם של רגילה, כלומר, אין סיכוי שמישהו ידע שאני חווה דברים כאלה בלי שאני אספר.
ועדיין, הסיכוי שאני משלה את עצמי ושאנשים קוראים אותי כמו ספר פתוח ממש מטריד אותי.
5 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון